מפורסמים כותבים

 

אז מי פה הפרזיט? • יוסי אליטוב משיב לגזית ומכה בלפיד
מאת: יוסי אליטוב
03-05-2010


זהו הטרנד החדש המתפתח בישראל הנאורה: תעשיית שנור משגשגת של מובטלים חילונים שמתפרנסים יפה מאוד מכוחה של אותה תפיסת "מובטלים חרדים". הם מזינים אותה, ממציאים אותה, יוצרים אותה, משווקים וחיים לא רע. המובטלים החילונים מנתחים נתונים ומשמיטים אחרים, מציירים טבלאות ודיאגרמות ומפיחים בתפיסתם רוח חיים, כדי לקושש לעצמם תהילה, שררה ותקציבים.

כפטריות אחרי היורה צצים להם מכוני מחקר ודוברים מטעם שכל תפקידם הוא להתראיין לעיתונאי תורן ולספר למי שהולך שלוש פעמים ביום לראיון עבודה מתסכל וחוזר הביתה שפוף, כי החרדים בהמוניהם מובטלים מבוקר ועד ליל וגורפים לו את הכספים מהקופה בזמנם החופשי, ומזה הרי יש להם הרבה, כי הם הלא מובטלים.

העיתונאים הנשכניים עוטים על עצמם פתע פרוות כבש חמימה ולטפנית כשהדובר המתנשא מדבר על "נתוני האבטלה של החרדים". אין שאלות ואין הַתְקלות, אין הצלבות נתונים סותרים ואין חקירות מביכות. הלא האקסיומה ידועה מששת ימי בראשית.

וכך מדי ערב או בוקר יוצאות בשורות מסמרות שיער מפיהם ומפי כתבם של מובטלים חילונים שנועדו יחדיו לספר לאזרח האומלל, שמתפלץ מהשחיתות המרקיבה ומהביטחון הרופס ומחפש שעיר לעזאזל, כמה החרדים עולים לו, כמה הם שותים לו וכמה הם שולקים את דמו.

עד כדי כך דבקים המסיתים החדשים בתזה המרעננת, המגלגלת אליהם משאבים נדיבים, עד שאחד המכונים הגיע לנתון מרשים, בסדר גודל של המצאת אלברט איינשטיין - הוא הציג נתון דרמטי של 80 אחוזי אבטלה בחברה החרדית. לא פחות.

מכנה משותף אחד יש לכל אותם אנשים שחברו להם לספר את סיפורה של החברה החרדית שלוקחת ולא נותנת: כולם, ללא יוצא מן הכלל, תאבי פרסום המאמינים שהתפיסה החרדית מסכנת את קיומה של מדינת ישראל. חלק מהם משועממים והחלק האחר מובטלים. אבל הם לא חרדים, אז מותר להם להתבטל.

רק כך אפשר להבין איך אדם כמו אורי רגב, נניח, שנמנה עם תנועה הלוחמת מאות שנים ביהדות האורתודוכסית ואולי גם מתפרנס ממנה, הופך למומחה אבטלה חרדית. מה הקשר? הוא כלכלן? הוא מתמטיקאי? הוא תעשיין? הקשר היחיד הוא: שנאה. האם איש מלחמות זה אובייקטיבי מספיק להנפקת חוות דעת על תעסוקת הציבור החרדי? מה זה משנה, תנו לאזרח את ליטרת הטרף היומית שלו וסעו הלאה.

עוד יבוא יום שבוא יתגלה מדוע זנחו המסיתים את שיסוי ההשתמטות שהצמיח להם ישועות ומנדטים בעשור הקודם. לפני כמה שנים התמקדו המשסים באי גיוסם של החרדים. הקמפיינים היו טובים לשעתם. הביאו תקציבים, שררה ופרסום וגם נתחי שלטון אהובים.

כיום זה פסה. ולו כי שדרת המסיתים צומחת על אדמה חרוכה ששוטמת את הצבא ואת כל מה שקשור לעם היושב בציון. איך יישבו קרחים אקדמאים ויקוננו על החרדי המשתמט כשנכדיהם לא רק משתמטים, אלא מגלגלים סלעים בבילעין על חיילי צה"ל וגונבים סודות מהצבא כדי להדליף לעיתונות העולמית, זו שמשרתת את אויבינו הקמים עלינו לכלותינו. אז מה עושים? מחליפים דיסק. אל תאמרו עוד חרדים משתמטים. מעתה אמרו חרדים מובטלים.

ובלבד שלא תחדל מנגינת השנאה.

שדר מריר ונרגן

זאת לא תעייה בודדת של פרופסור מזדקן שהתמזל מזלו ליפול על תוכנית אקטואלית ביום נטול חדשות. זאת כבר תופעה. מתוזמנת ומאורגנת למדי. המומחים בגרוש משמיעים דעתם ומפריחים לאוויר נתוני כזב וחצאי אמיתות שנילושים ביד אמן של מחוללי דעת קהל לעיסה רעה של שנאה.

כדרכן של עלילות ד(מי)ם, ההתחלה מינורית. ניצנים ראשונים של ברית סמויה בין מכוני מחקר לתקשורת עוינת. הדיאגנוזות מונפקות כאילו ביובש אובייקטיבי תמים למראה. התקשורת מריצה אותן לכותרות כאילו סתם כי זו העבודה שלה. מה לעשות שבדרך נשטפת דעתם של כל אותם חילונים תמימים ממטולה ועד אילת על האבטלה החרדית?

רבבות אזרחים שמתפרנסים מכספי המיסים ומתקציבי ההשקעות של אילי הון כמו לב לבייב (החרדי) ושלום פישר (החרדי) ויצחק תשובה (מזרחי מאמין) ונוחי דנקנר ואילן בן דוב (המסורתיים), מתחילים להאמין בשקט שהחרדי יושב להם על הוורידים ומנפח להם את המשכנתא.

הגל הנוכחי גואה גבוה מדיי. יש גלים שמאפשרים להנמיך קומה עד יעבור זעם, להנמיך את הראש. אנחנו זוכרים עוד מהגלות אצל הגויים איך עושים את זה. הפעם מסתער נחשול. האקלים מתאים והחזאי מודאג. שוב החרדים בשלטון עם הימין. גנבי המדינה האלו. שוב מופנים הזרקורים לעברם ולכל הגיג הביל שחומק מפיהם.

גם אנו תרמנו את חלקנו הצנוע בכך ששוב התברכנו בכמה גאונים שבהתנהלות גמלונית ולא אחראית מבעירים את האש בהתבטאויות לא אחראיות, בסגנון ובדרך שלא תמיד זוכים לקדש שם שמים. ושוב מריחים הזאבים את שובו של הפוטנציאל להקמת כוח פוליטי חדש, שיסכן פיזית את סביבת הקיום הפיזי-כלכלי של החרדי בארץ. מפלגת שנאה שתאיים, כמו בגלגולה הקודם, על הצרכים הבסיסיים שהמדינה צריכה להעניק לאזרח, אף על פי שהוא חרדי.

שדרן מריר ונרגן אינו אלא סימפטום יבלתי לתהליך שמתחת לפני הקרקע. הוא קצה קרחון של עדר מגישים בריאי קול שמקשיבים בנאיביות לכל חוקר לענייני אבטלה חרדית כאילו ירדה התזה שלו מסיני, שוכחים את השיניים הנשכניות שלהם בבית.

את העלילה השקרית הזאת חייבים להזים כשהיא קטנה.

ההתעלמות שלהם מהנתונים הנכונים וניסיונותיהם להסתיר את המציאות האמיתית של החברה החרדית, חברה פעילה יצרנית ועובדת, חייבים להיחשף ולהעמיד אותם אל קיר הקלון.

החילוני האומלל

איננו בושים באמונתנו: לימוד התורה מחזיק את העולם. נקודה. אלמלא תורה אין קיום לעולם. הם אומרים שכל החרדים לומדים כל היום, הלוואי שהיו צודקים. מי ייתן כל עם ה' נביאים. כל עוד בן דוד לא בא, המציאות שונה. ישנו לגיון לומדי התורה ההולך לאלפיו בראש המחנה, וישנם רבבות החרדים העמלים לפרנסתם וקובעים עתים לתורה לפני העבודה או אחריה. רוב הציבור החרדי נמנה עם הפלח העובד והיצרני במובן הגשמי. המובחרים השוקדים על משנתם באוהלה של תורה אינם עוברים את ארבעים האחוזים, ירבו כמותם בישראל.

ששת ימים תעבוד, נאמר לנו בעשרת הדברות, ואנו מקיימים את הצו. חשוב להיצמד למספרים גם אם הם מפריכים את התזות הארסיות. מאז ימי לודז' החסידית-תעשייתית ועד הלום, אנו משלבים את הספר והמחט. את יראת השמים ועמל הפרנסה. מאז ליטא בתפארתה ועד הלום אנו מציבים בראש המחנה את הייששכרים וגאים לשמש להם זבולונים.

לומר שהחרדים לא עובדים - זה פשע שנאה. הלוואי שיכולנו לחיות בלי לעבוד. איננו סוציאליסטים, והעבודה בשביל האיש החרדי אינה אידאל אלא אמצעי. לעתיד לבוא תמלא הארץ דעה את השם ואיש מאתנו לא יעבוד. לצערנו, החזון טרם התגשם, ומתוך 135 אלף בתי אב החיים בישראל החרדית, רשומים פחות מחמישים אלף ראשי בתי אב כלומדים. כל השאר - עובדים. גם בתוך אותו מאגר של הלומדים, מסתובבים אלפים שעובדים, מהנץ החמה ומכל הנשמה. בהוראה, בחינוך ובתפקידי קודש אחרים.

שוק העבודה החרדי גדוש. רבים עובדים בעבודות קשות ומפרכות. הם לא מתחבאים. אמת שקשה לראות אותם מחלון מכונית הפאר הגולשת מרמת השרון לחניית הפקולטה למחקר. אי אפשר למצוא אותם מבעד לחלון הממוסגר של חדרי המחקר הממוזגים. אבל כל מי שמסתובב בערים החרדיות ולא רק בהן, רואה אותם. גם בלי לשמוע את נגיד בנק ישראל סטנלי פישר מספר על טכנאי המחשבים החרדי שלו, אפשר להיחשף למציאות בשטח.

לו חוקרים הגונים אתם, הייתם מרימים טלפון למנהלי כוח אדם בחברות האשראי ושומעים על עשרות עובדים חרדים. הייתם קופצים למס הכנסה ומוצאים שלושים פקחים חרדים. בעשר השנים האחרונות חלה תזוזה שאי אפשר שלא לראות אותה, אם רק רוצים. העבודה היא לא חיינו, התורה היא חיינו. לימוד התורה הוא האידאל ואין בלתו. שם העניין הוא: 'תעסוקה מפרנסת'.

אלפי חרדים רכשו מקצוע בעשור האחרון. מישהו ראה אותם מוצגים בתקשורת?! כן, הם חרדים, לא, הם לא התרגשו להפוך לאקדמאים, הם עושים זאת ככלי להבאת פרנסה לבית המקדש הקטן שלהם בביתם הפרטי. אבל הם עושים את זה. מאות עורכי דין, רואי חשבון ואנשי מנהל עסקים הנפיקה הקריה האקדמית באונו בשנים האחרונות. במכוני המחקר עוד מכרסמים ביסקוויטים בהפסקת עשר ולא הספיקו לשמוע על כך.

תמצאו אותנו עובדים סוציאליים, תפגשו אותנו נהגי אוטובוסים, תגלו אותנו חשמלאים. אם רק תפתחו עיניים אובייקטיביות. אין מקצוע שחרדי לא יעסוק בו כדי לפרנס את עולליו. תמצאו אותנו נהגי משאיות, מובילי קווי חלוקה, יוצאים לשדות פלסטיניים כדי לפקח על יבולים, זבנים ונהגי הסעות, מתווכים וסוכני חברות סלולריות.

בכל אותם דוחות שטנה אין ביטוי לתזוזה הזאת לכיוון שוק העבודה. כל אותם עובדים מהציבור החרדי שיצאו לשוק העבודה לאחר ששאלו את רבותיהם, נשמטו מטווח הראייה הסובייקטיבי של מחברי הדוחות רק בגלל סיבה אחת: הנתונים האלו יפריכו את התוצאה המשורטטת מראש.
אבל למה להרוס ולהציג את העובדות שהחרדי המצוי אינו אלא מובטל החונק את ארנקו של משלם המיסים החילוני האומלל?

ועוד לא דיברנו על החוצניקים

"כולם לומדים בכויללים", מייללים האקדמאים המרירים. מי שביקר פעם בחוצות הערים החרדיות רואה מרכזים מסחריים סואנים. אלו לא מלאכי מרום שמפעילים את הכלכלה החרדית המשגשגת.

הרי כל חילוני הגון יודע מניסיונו כי הציבור החרדי מכיל מנהלי רשתות קמעונאיות, יצואנים ויבואנים, סנדלרים וחייטים, יהלומנים ותכשיטנים, מוכרי כלים ותופרי גרביים, פקידי דואר ובנקאיים, ברוקרים וקבלני שיפוצים, מוציאים לאור ואדריכלים, אינסטלטורים ומוכרי ביצי משק. אין לכל אלו זכר בתקשורת. למה ועל מה הפכו החוקרים לטייחים מטעם עצמם? מדוע טחו עיניהם מראות את העובדות כמות שהן?

ממה חוששים הם החוקרים המלומדים? תתפלאו אבל יש להם בהחלט ממה לפחד. האימות יכול להביא איתו עימות קשה. האמת הכלכלית כפי שהיא, עלולה להיות מרה מנשוא. תארו לכם שיישב כלכלן ניטרלי, מישהו מהאו"ם, ויגלה כי הכלכלה הישראלית נשענת על כמה עוגנים, הציבור החרדי הוא אחד מהם, כמו העוגן של הסיוע האמריקאי לישראל לדוגמה.

קחו את תשעת אלפי הילדים המתחנכים במוסדותיו החרדיים של הרב גרוסמן ממגדל העמק. האם חישב פעם מישהו כמה כסף שמגייס הרב גרוסמן מחוץ לארץ מושקע כאן בארץ בגלל גידולם של תשעת אלפים ילדים? כמה מזון הם צורכים? כמה מים וכמה חשמל? כמה ביגוד וכמה הוצאות אחרות? האם יש מחשב שייחשב כמה אנשים במעטפת סביבתית מקבלים משכורת בגללם, חיים בזכותם? זו דוגמה קטנה.

מוסדות חינוך ענקיים ועמותות חסד של הציבור החרדי המגלגלים מחזורים של מאות מיליונים משנעים ארצה משאבי ענק המושקעים בכלכלה המקומית. לא נדבר על זה שהחרדים הפכו זה מכבר לחדר מיון קדמי להמוני פליטים של החברה החילונית - אותה חברה 'בריאה' שכביכול החרדים חיים על חשבונה - שמגלים את עולם החסד החרדי כשהם חוטפים מכה ומושלכים מסביבתם הטבעית והמתנכרת. זרועות החסד שמפעיל הציבור החרדי מייבאים ארצה מאות מיליוני דולרים בשנה. זה כסף נקי שמניע את גלגלי הצמיחה בארץ ומפרנס רבבות חילונים.

ולא רק מוסדות. האדם החרדי הוא הצרכן הטוב ביותר של הכלכלה המקומית. הוא רוכש את דירתו כאן, הוא מאכיל את זאטוטיו הברוכים כאן, הוא מעלה מיסוי על מוצריו כאן, הוא מזרים ארנונה כאן, הוא מעסיק בכספו גדודים של חילונים בתנובה ובחברת החשמל, במקורות ובחברות הטיטולים, ברשתות המזון ובתחנות הדלק, בחברות התעבורה ובחברות המייבאות דייסות, בחברות הבנייה ובמפעלי המלט, במשרדי האדריכלים, במשרדי עורכי הדין, במשרדי רואי החשבון ובבנקים.

בניגוד לכסף הרמת-שרוני או הרמת-אביבי שחלק לא מבוטל ממנו יוצא על סקי באיסלנד ונשפך בחופשות ינואר בניו יורק או בבזארים בטורקיה - הכסף החרדי מושקע כאן בארץ ולא יוצא. הכסף החרדי שמשמן את גלגלי הכלכלה, הוא שמפרנס גם את אותם חוקרי אכולי שעמום ששוחים בתקציבי ממשלה אגדיים. נוסף על מוסדות הענק ועל הצרכן החרדי, ישנה הצלע השלישית: מגזר החוץ.

האם מישהו מן המלומדים בדק פעם מיהו הפלח במגזר החוץ היהודי שמשקיע הכי הרבה בארץ - ברכישת דירות ועסקים, בתרומות למוסדות ישראליים ובהשקעות זרות, ברכישות ובקניות? ניחשתם נכון: החרדים. האורתודוכסים העשירים בעולם הם הציבור הנאמן ביותר למדינת ישראל. מארגנטינה ועד שיקגו, מדרום אפריקה ועד מנהטן.

אילי ההון שומרי המצוות הם לא רק הלובי החזק והבלתי מותנה של המדינה באמריקה, אלא גם אלו שמזינים את הכלכלה הארצישראלית. את הדירות השניות שלהם רוכשים אילי הון דתיים בירושלים ובתל אביב ולא בפנמה. רבבות הדתיים מצרפת שכבשו את הארץ בחמש השנים האחרונות, באו לכאן בשם הדת, ואת כספם הם משקיעים רק כאן. בניגוד לאליטיסט החילוני שדאג לו לסוויטת מפלט אירופית וחידש את הדרכון הזר, יש מאות עשירים דתיים וחרדים שהארץ היא ביתם השני.

ועוד נתון נשכח: ישנו מגזר אחד בלבד שאחוזי הירידה שלו מן הארץ נמוכים יותר מאחוזי ירידת המפלס של ים המלח - המגזר החרדי. חשבתם כמה עצב כלכלי טמון בכך שהמדינה מבזבזת משאבים כספיים על אזרחים שקצת גדלים ותופסים כנפיים כדי לבעוט במדינה ממרחקים? כל הכסף שהמדינה השקיעה בהם, בחינוכם בבריאותם ובגידולם, התאדה עם רדתם.

אנו נאמנים לארץ יותר מכול המסיתים. צאו וראו היכן מתגוררים אחיהם וצאצאיהם וחבריהם של מובילי מסעות השיסוי נגדנו.

הבנתם את הנקודה. לא רק שהופכים אותנו למובטלים בשעה שאיננו כאלה, אלא שמתעלמים מתרומתנו החד-משמעית לכלכלה השברירית של המדינה. איננו מצפים שידליקו משואה לכבודנו, אבל גם לא ניתן שיבעירו לפיד של משטמה. אנו, מאה ושלושים וחמישה אלף ראשי בתי האב החרדיים, בנים לאברהם יצחק ויעקב ולשרה רבקה רחל ולאה, נושאים על כתפנו כמו יתר האזרחים את הכלכלה הישראלית. זאת האמת. אנחנו והסנאט האמריקני.

הנתונים הכלכליים הברורים האלו הם לצנינים בעיני מעצבי דעת הקהל שעוד לא התאוששו מטראומת נתניהו, וכבר שוב באו החרדים לגנוב להם את המדינה שלהם. מסכנים. מה עושים? משמיצים ומשקרים. מה אכפת להם להתפרנס ממיסיהם של האחים ספרא הדתיים ושל גוטניק החבדניק ושלל אבנים הטובות שנמכרות כאן בארץ, ושל וולפסון הליטאי על חברות הטכנולוגיה שלו בישראל שמעסיקות אלפי אנשי הייטק צברים גלויי ראש, ושל הערשי פרידמאן איש קנדה על מאות הפועלים שעוסקים בפרויקטים של בנייה בעיר העברית הראשונה ולנשוך את היד שמאכילה אותם? כל אותם גבירים שומרי תורה ומצוות שבכספם נבנו כאן מפעלים ושבממונם מפרנסים רבבות, לא תשמעו עליהם, כי יש מי שידאג שתשמעו רק על מובטלים ועניים.

בענף ההיי-טק לבדו שובצו בעשור האחרון אלפי נשים חרדיות. לא מדברים עליהן, כי רוצים שאיש ההיי-טק הממורמר שיושב בבית אחרי שלקחו לו את המכונית ופיטרו אותו מעבודתו יחשוב שהנשים החרדיות עושות כביסה ושופינג מכספי המיסים שהוא שילם כשעשה קריירה מצליחה.

מפרנסים את החילונים

הסכנה קיימת גם אם אינה זועקת.

תמיד ההתחלה היא בפה רך. תחילה לוחשים שהחרדים אוכלים מהכיס, אחר כך מכנים אותם עלוקות, ובהמשך עולה על הבמה המסית ומדיח התורן שגורר עשרים מנדטים מוסתים שנעים בכל קדנציה כמו כדור על מגרש.

כשלפיד הזקן צבר כוח, שתקנו. התייחסנו אליו כאל קוריוז שנובח ולא נושך. נפגשנו אתו בכנסת והוא נשך. עכשיו, בסיבוב השני, חייבים לעצור את זה קודם. לא בהתלהמות, אלא בהצגת עובדות ומספרים, בתביעת דיבה מבוססת ומנומקת, בדוחות עדכניים - בשפה של מספרים וסטטיסטיקה. לא חייבים להרחיב דיבורים על הפשיעה החילונית שבולעת נתחי תקציב ענקיים, לא חייבים להיגרר לפירות באושים של בוגדים ואנרכיסטים ששותים בקשית את דמיה ודמה של המדינה. נתמקד במישור הנתונים.

נספור כמה חרדים צובאים על הדלפקים בבורסת היהלומים, כמה אורתודוכסים תושבי-חוץ משקיעים את כספם במדינה כשעמיתיהם החילונים נדחפים בנתב"ג החוצה; נציג את נתוני הכלכלה המקומית בתקופות החגים והבילוי כשהחרדים מבלים כאן ומפרנסים את האזרחים של המדינה בעוד שהחילונים עולים על צ'רטרים, מציפים את רומא ופריז ומגהצים כרטיסי אשראי בחנויות העולם.

בנתיב הנגדי חולפים בסך אלפי חרדים בעלי ממון שמגיעים לישראל וממלאים עד אפס מקום את בתי המלון ומרכזי הקניות. ועדיין לא דיברנו על אלפי תלמידי הישיבות החרדים מהעולם שבאים הנה עם הרבה כסף זר כדי לחיות כאן בהשוואה לסטודנטים יהודים חילונים מהעולם שמעדיפים את בודפסט, לונדון וברלין על פני ירושלים ותל אביב. המובטלים החילונים מפזרים את שארית כספם בשדרות האליזה בפריז כשה"מובטלים החרדים" מתפיחים את הכיסים החילוניים כאן בארץ.

צאו ושאלו את התעשיינים המקומיים מי השוק היציב ביותר שלהם. תבררו מי הצרכנים הנאמנים. במי כדאי להשקיע כלכלית. משפחות ברוכות ילדים הזוכות לבוז וסלידה במדינת תל-אביב הן הנותנות תקווה לעם הזה. הן בונות את עם ישראל, את עוצמתו ואת פנימיותו, את שגשוגו וכן גם את כלכלתו.

איננו רוצים, על הדרך, לקטרג ולספר מה יקרה כאן כשנגיע לתקופת ההמתנה שלפני ההתנגשות עם איראן. מי יישאר ומי יברח. מי יגלה נאמנות ומי יימלט. מי יהיו הראשונים להעיף את עצמם למדינת מפלט בצ'רטר הראשון ומי יגיע מכל העולם לכאן כדי לתמוך ולסייע ממש כמו בימים שלפני מלחמת ששת הימים. הפעם נתמקד בשיח הכלכלי.

כי זה מה שאנחנו באמת. מגזר יצרני שגם מייצר ערכים, גם נותן תקווה לארץ, גם שומר על אמות המוסר וגם יוצר כלכלה בריאה שמפרנסת רבבות חילונים. וגם, מטפל בכל החולים והעניים מקרב האוכלוסייה החילונית שהממסד החילוני - בענף הבריאות והרווחה - שכח מהם.

עיוות מקומם

ושאלה נוספת.

על פי שיטתכם ודבריכם הנלוזים, החרדים בהמוניהם מובטלים והולכי בטל. תרשו לנו לשאול: מה עשתה המדינה ומה פעל הממסד החילוני כדי לשנות את המצב הזה שאתם טוענים לו? אתם בוכים מרה על שיעורי תעסוקה נמוכים ועל אי השתתפות בעבודה - האם עשיתם משהו לשינוי המצב, או שאתם חוששים שיישמט שטיח השנאה מתחת רגליכם?

מה עושה החברה הישראלית החילונית כדי לאפשר לחרדי לעבוד? כלום. באמת כלום. החסמים מוצבים זה אחר זה. השירות הצבאי, התואר האקדמי ותנאי העבודה - כל אלו הם חסמים נוקשים.

לפני שלוש שנים הוגשה הצעת חוק, המבטלת את חובת השירות הצבאי לתלמידי ישיבות, כדי לאפשר לאברכים שאינם בנויים ללמוד יום שלם, להצטרף לשוק העבודה בלי להתגייס לצבא, שאינו מקום מועדף להעברת זמן אצל אברך חרדי. הצעת החוק נפלה.

או ההחלטה על רכישת תואר אקדמי כתנאי סף להתקבל לעבודה במגזר הציבורי. לפני תשע שנים הוגשה הצעת חוק פרטית להקמת רשות ללימודים תורניים גבוהים, שתהיה מוסמכת להעניק תארים על לימודים תורניים בני מעמד אקדמי זהה לתארים שמעניקים במסלולי השכלה אחרים. מאז ניסו גם ח"כים חרדיים להשוות את מעמדם של בוגרי המוסדות התורניים למעמדם של בעלי תואר אקדמי. כלום לא התקדם.

במחקר שערך משרד התמ"ת לפני כשלוש שנים בקרב קבוצת חרדים שביקשו ללמוד מקצוע, עלה, בין השאר, הנתון הבא: "בבחינת החסמים להשתלבות הפונים בתעסוקה נמצא, כי קרוב ל-50% מהפונים ציינו כי היעדר מקומות עבודה המתאימים לצביון החרדי מקשה עליהם להשתלב בעבודה, ו-35% ציינו כי היעדר מקומות עבודה המוכנים להעסיק חרדים מקשה עליהם. הכוונה היא למקומות המקפידים על הפרדה בין נשים לגברים, שמירת כשרות, זמני תפילות וכדומה". הא לכם מחקר רשמי של משרד ממשלתי. מה עשיתם בנדון?

והנה עוד נתון, שחציו הראשון מעורר כבוד וגאוות יחידה: "ביחס לחסמים לשילוב בתעסוקה של גברים שפנו למרכזים, נמצא ש-58% מן הגברים ציינו כי הרצון ללמוד תורה הקשה עליהם את ההחלטה לחפש עבודה, ו-10% ציינו כי החשש מגיוס לצה"ל הקשה עליהם את ההחלטה". מישהו חשב איך לפתור את בעיית החסם הצבאי? מתברר שבישראל של היום קל יותר להסיר מחסומים צבאיים שמצילים חיים של יהודים מחסמים צבאיים שיתרמו לשילוב החרדים בשוק העבודה.

ערבי, צ'רקסי או דרוזי, יתקבל לעבודה בקלות יתרה לעומת עמיתו החרדי. לבני המיעוטים חוקקו את ההעדפה המתקנת. לשכת עורכי הדין, למשל, פועלת לשלב עורכי דין ערבים במגזר הציבורי והממשלתי. את החרדים לא צריכים. חברת היי-טק טיפוסית תעדיף עובד ערבי מעובד חרדי במגבעת וזקן. חשבתם אילו טקסי השפלה חווה חרדי שבא לראיון עבודה במקום עבודה חילוני? האם מדינת ישראל עשתה משהו כדי לאתגר את הציבור החרדי מעבר להסתה משתלחת והתרת דמם?

קחו שתי ערים חרדיות מתקדמות: מודיעין עילית וביתר. בשתי הערים יחד מתגוררים קרוב למאה אלף איש. האם המדינה הקצתה תקציב להקמת מפעל אחד בערים האלו? ומדוע שתעשה זאת? הרי החרדים אינם עובדים, הרי צריך לשמר אותם כשמורת טבע מושמצת. קרוב לעשרת אלפים חרדים רכשו מקצוע בעשור האחרון, כמה מהם מצאתם בדירקטורים של חברות ממשלתיות או בכלל בשירות הממשלתי? הידעתם שבשנים האחרונות צצו מאות עורכי דין חרדים, רואי חשבון, בוגרי תואר ראשון ושני למינהל עסקים, עובדים סוציאליים ומה לא? האם הנתון הזה לא ראוי לתפוס שורה באותן דוחות. אף מילה אחת.

מה עשו אותם מכונים מעבר להזנת השנאה בכותרות? מה עשתה מדינת ישראל כדי לאפשר לחרדי לעבוד בכבוד? האם מימנה לו לימודים? האם הקלה במיסוי על משפחות ברוכות ילדים ועודדה את הרעיה לצאת ולעבוד, או שמא חסמה אותם?

תנסו לשתול חרדי בעבודה ממשלתית. אם הצלחתם, זה לא בגלל המדינה אלא למרות המדינה. בני זוג בעלי משפחות יוצאים לעבוד ואין מכיר בזכויותיהם. אימא ואבא עובדים ולא גומרים את החודש. המדינה לא שמעה על משפחות ברוכות ילדים. מדיניות המיסוי תפורה על 'בן, בת וכלב'. אין שום תמריץ ושום עידוד, ומשפחות ברוכות ילדים נתפסות כאויב.

למזלנו, החברה החרדית מסתדרת גם בלעדיהם. ולראיה: המגזר החרדי הוא המגזר היצרני ביותר. העוול הוא שאלו שצריכים לנסח כתב הגנה מנסחים כתבי אישום.

יש לי מזל

המקומם מכל הוא העיוות המכוון הנעשה בזדון.

מילא שישנה בורות ובערות. ניחא. לא היינו מצפים ממובטל חילוני אקדמאי לדייק בנתונים על שבט שרחוק מהווייתו כרחוק זימבבואה מכפר שמריהו. מילא שהמובטלים החילונים מוכרים לנו סיפורי בדים כאילו שבכל בתי הקפה, אתרי הבילוי, המדרחובים והמוזיאונים, ובכל רחובות ושדרות הערים החילוניות אין נפש חיה בכל שעות היום, כי כולם בעבודה.

אבל לעצב את הסטטיסטיקה בעיצוב זדוני מרושע - זה בלתי נסלח. זו שחיתות אקדמית. הנה, קחו נתון שכל כולו לא נועד אלא להתרת דם. "שיעור אי התעסוקה בציבור החרדי גדל במאתיים אחוזים בשלושת העשורים האחרונים". ב-79 היו 21% בלתי מועסקים והיום יש 65%.

בדקנו איך נפלו המלומדים דווקא על טווח של שלושים שנה. פשוט מאוד. בחמש השנים האחרונות גדלו שיעורי התעסוקה בציבור החרדי, ואם יבססו החוקרים את נתוניהם על בדיקה בטווח של חמש שנים, לא תונפקנה כותרות משמיצות. לפי סקר הלמ"ס חל גידול של 11% בשיעורי התעסוקה של הציבור החרדי בחמש השנים האחרונות. אבל זאת לא ידיעה משמיצה, אז עדיף לבדוק לאורך שלושים שנה. בסוף עוד יגיעו לשנת תרע"ד. אתם יודעים, מלחמת העולם הראשונה, הרבה חרדים לא יכלו לעבוד אז.

מה גם שהנתונים שבידם מופרכים מעיקרם ונטולי קשר למציאות. אנו יודעים בוודאות ממדדי החיים ששיעור הבלתי-מועסקים אינו עובר את השלושים האחוזים. תסתכלו סביבכם ותראו אותם בהמוניהם. אפילו בנק ישראל אומר שרק 32% מהחרדים אינם עובדים.

נתון נוסף הופרח לחלל. "תשלומי ההעברה לחרדים גדלו בארבעים השנים האחרונות בארבע מאות אחוזים". רגע, למה פתאום בודקים לפי טווח של ארבעים שנה? אולי מכיוון שבשלושים השנה האחרונות לא היה גידול כזה קיצוני בתשלומי ההעברה? מנחם בגין שעלה לשלטון ב-77 הרס את המאזן המשמיץ של שלושים שנה, ולכן צריך למתוח קו רטרואקטיבי לארבעים שנה. לגולדה מאיר. כדי שהכותרת תעוצב במידות המתאימות.

זאת כבר לא בעיה של שנאה, זוהי מניפולציה. מכוני המחקר הפכו למניפולטיביים שמשחקים בנתונים כמו בבד לחליפה. זו חוצפה מקצועית אופיינית לישראלים.

הפערים הנפערים בין דוחות מחקר שונים ונבערים לבין שיעורי התעסוקה של המגזר החרדי, מגוחכים ומראים עד כמה החוקרים מגששים בעלטה. תשאל אותם איך הם מגדירים 'חרדי' ותתפקע. זה יגדיר אותו בהתאם למוסדות הלימוד. האחר בנוגע לשמירה על כשרות, השלישי לפי הצהרתו. "למה אין חרדים נהגי משאיות? למה לא רואים אותם על משאיות?" שאל אותי פעם איש תקשורת בכיר שמימיו לא ראה דופן של משאית מצדה הפנימי.

"אתה מוזמן לביקור בביתר עילית ותראה כמה נהגי משאיות חרדים יש שם", אמרתי לו. "בטח שלא רואים, כי על המסך התקשורתי לא מצטלם טוב מתקין מזגנים חרדי. עדיף לשים את הפוקוס על ארחי פרחי שמשוטטים בגאולה ורוקדים בעשן מאה שערים, לעשות עליהם קלויז-אפ ולהזין את בלוטת השנאה היומית".

הוא עיקם את שפתיו. לא קנה את התיאוריה.

ניסיתי לשכנע אותו. "גם בחיל האוויר כבר יש חרדים. קבוצה של עשרות חסידים הגיע לחיל האוויר. במפעל אלתא באשדוד יש חרדים", אמרתי. הוא בחש בקפה וגיחך בעליונות. למזלי הטוב, עבר לידנו פתאום חשמלאי חרדי לבוש בגדי עבודה וטרוד במלאכתו, כבל מגולגל בזרועו וסולם על כתפו. "הנה, הנה, תראה חרדי עובד, חשמלאי חרדי עובד", חייכתי בהפתעה והרמתי את מבטו כמעט בכוח.

הוא העיף מבט. "טוב, זה, לא יודע, הוא לא כל כך חרדי", הפטיר ביבושת.

ואני חשבתי שיש לי מזל.